ניתוח ברית המילה מוגדר כניתוח הנפוץ ביותר שמבוצע כיום בעולם המערבי בזכרים. ההערכות גורסות כי קרוב לרבע (כ-25%) מכלל אוכלוסיית הגברים בעולם הינה נימולה, מידי דקה מבוצעות 25 פעולות כאלו ברחבי העולם, ובישראל, המספרים אף גבוהים יותר – כ-97% מכלל הגברים החיים בישראל הינם נימולים. לביצוע ברית המילה ישנו, כמובן, המניע הדתי לביצוע פעולה זו – ביהדות – ברית המילה המבוצעת בהגיעו של הילד לגיל שמונה ימים, ובאסלאם, החִ'תַאן (ختان) – המבוצעת, לרוב, בין היום השביעי ליום הארבעים לאחר לידת התינוק, אולם בתרבויות מסוימות עד לגיל 7 או עד לפני הגיעו של הילד לגיל ההתבגרות (גיל 13).
בצד המניע הדתי קיים מניע נוסף, המניע הבריאותי, שאף הוא מביא הורים רבים לבצע פרוצדורה זו בתינוקם הרך. מה הם יתרונותיה של ברית המילה באספקט הבריאותי, ומנגד – מהם הם הסיכונים הכרוכים בה? האם ניתן להימנע מהם, ולא פחות חשוב מכך, האם ניתן לתקן את הטעויות לאחר שהן קרו?
יתרונותיה הבריאותיים של ברית המילה
על אף שברית המילה, בראש ובראשונה, נחשבת לאקט דתי המבדל את ישראל משאר העמים, בחלוף השנים התווספו לשיקולים הדתיים והתרבותיים מחקרים שהעלו סיבות רפואיות-גרידא התומכות בביצוע המילה.
במסגרת המחקרים הללו נמצא כי תינוקות נימולים חשופים פחות לסיכון של התפתחות דלקות בדרכי השתן במהלך שנת חייהם הראשונה, כמו גם קשר ישיר בין הסיכון לפיתוח סרטן באיבר המין הגברה (שהצטמצם עד לפי חמישה אצל גברים נימולים יחסית לאלה שאלה שאינם נימולים). ממצא מחקרי מעניין נוסף קישר בין שיעור ההדבקות הנמוך במחלות מין שונות אצל גברים נימולים, והעלה השערה כי אף מספרן של הנשים המתמודדות עם גידולים בצוואר הרחם נמוך בין אלו שבני זוגן נימולים, יחסית לנשים שבני הזוג שלהן אינם נימולים.
אם כן, ישנן לא מעט סיבות טובות שאינן דתיות לבצע ברית מילה, גם אם אינכם שומרי מסורת, או, גם אם אפילו אינכם מגדירים את עצמכם כבני דת הדוגלת בביצוע הליך זה.
אילו טעויות וסיבוכים עלולים להתרחש במהלך ברית המילה (או לאחריה)?
דימום
טקס ברית המילה נערך שמונה ימים לאחר הולדת התינוק, מנהג, שמקורו, כנראה בצורך לוודא כי מערכת קרישת הדם אצל הרך הנולד כבר מתפקדת כהלכה. אמנם, לכאורה, ניתן היה להניח כי המנהג של מתן ויטמין K בנוהל ליילוד מיד לאחר הלידה היה עשוי לצמצם את הסיכון לדימום, אולם, עובדתית, הדימום נחשב לאחת מהתופעות השכיחות ביותר ברית המילה.
במרבית המקרים, הדימום הנלווה עשוי להיות טבעי ומזערי, אולם מקרים אחרים עשויים להצריך שימוש בצריבת המקום, שימוש במעודדי קרישת-דם ואפילו תפירה.
במקרים בהם הדימום חורג מהרגיל, יומלץ לבצע בדיקת תפקודי קרישה ליילוד, גם במקרים בהם אין רקע גנטי שעלול לרמוז על בעיה מסוג זה.
זיהום
הליך ברית המילה (בין אם הוא מבוצע על ידי רופא ובין אם הוא מבוצע ע"י מוהל) הוא פרוצדורה ניתוחית לכל דבר, אלא שבשל סיבות שונות הוא אינו מסתיים בתפירת המקום, דבר הפותח פתח להתפתחות זיהום מקומי. לרוב, לא יידרש טיפול מיוחד (פרט למריחה קפדנית של המשחה והקפדה על שמירת האזור נקי) אולם במקרים בהם הזיהום מחמיר ומתפשט הוא יצריך מתן אנטיביוטיקה (בהוראת הרופא).
הסרת "יותר מידי" או "פחות מידי" עור
גופו של הרך הנולד הוא קטן מאד, ובהתאם לכך, גם פינו. דבר העלול לגרום לכך כי לא תמיד יתאפשר אומדן מדויק של כמות עור העורלה אותה יש להסיר במהלך הברית. שני המצבים עלולים לגרום לתינוק לבעיות (בין אם בטווח הזמן המיידי ובין אם בעתיד) והם חייבים להיות מטופלים על ידי רופא אורולוג המתמחה בכך.
קשיים במתן שתן
לקשיים במתן שתן עשויות להיות סיבות רבות – פציעה בשופכה שנגרמה במהלך הטקס, הידוק-יתר של התחבושת בעת החבישה, כאבים במתן השתן שחש התינוק ועוד. בכל מצב בו התינוק אינו נותן שתן בכמויות או בתדירות שלפני ברית המילה, יש לפנות, ללא דיחוי, לרופא הילדים או לאורולוג שמל את התינוק.
הצרת פתח השופכה (Meatal Stenosis)
גם אם הסיבות המדויקות להצרת פתח השופכה עדיין אינן ידועות לאשורן, ידוע ומוסכם על כלל החוקרים כי התופעה נפוצה בקרב נימולים (3%-10% מהתינוקות שנימולו). במצב כזה, פתח פין המוצר גורם לתסמינים שונים (כדוגמת זרם שתן צר הנפלט בלחץ, זרם שתן "מפוצל" ועוד). גם אם מצב זה, לרוב, לא יחייב נקיטת פעולה ניתוחית מיידית, הוא בהחלט מצריך מעקב וליווי של רופא, משום שהתדרדרות שלו עלולה להסתיים, במקרים החמורים, באי ספיקת כליות.
כיצד "נכון" לבצע ברית מילה?
הנתונים מורים על כך כי בישראל, קרוב ל-70% מבריתות המילה מבוצעות ע"י מוהלים ורק כ-15% מהבריתות מבוצעות ע"י רופא (בנוגע לשאר המקרים – אין מידע מדויק). בהקשר לכך, חשוב מאד לציין, כי בניגוד לרופא האורולוג, אשר מתוקף הכשרתו ככזה, מסוגל לתת מענה רפואי מיידי (במקרים בהם הדבר נדרש) בזמן אמת, אפילו במהלך הברית-עצמה, תפקיד ה"מוהל" אינו מחייב הכשרה רפואית כלשהי לצורך קבלת הרישיון לעיסוק בו, אלא כולל תקופת התלמדות אצל מוהל ותיק. וזה, עוד לפני שנכנסנו לנושאים של הצורך המובן מאליו בסטריליות (שכמובן, מתקיים אצל הרופאים ופחות מתקיים אצל מוהלים), ההבדלים הטכניים בביצוע הפעולות השונות (אלחוש מקומי של האזור על ידי רופא מול מציצת יין אדום מתוק בברית המילה ה"מסורתית") וכן הלאה.
מובן לגמרי כי ביצוע ברית המילה על ידי רופא המתמחה בכך יכול לצמצם באופן ניכר את הסיכון להתרחשותן של טעויות שונות.
