BPH ערמונית מוגדלת
ערמונית מוגדלת (או בשמה הרפואי היפרפלזיה שפירה של הערמונית – BPH), היא מצב שכיח מאוד בקרב גברים מבוגרים. למעשה, על פי המחקרים העדכניים, כ-50% מהגברים מעל גיל 60 וכ-80% מהגברים מעל גיל 80 חווים תסמינים הקשורים לערמונית מוגדלת. מצב זה, למרות היותו שפיר, עלול להשפיע משמעותית על איכות החיים ולגרום לבעיות בדרכי השתן. הבנת הגורמים, התסמינים והטיפולים האפשריים ל-BPH חיונית עבור כל גבר, במיוחד עבור אלה הנמצאים בקבוצת הסיכון.
מהי ערמונית מוגדלת (BPH) ומדוע היא מתפתחת?
ערמונית מוגדלת (BPH) היא מצב שבו בלוטת הערמונית גדלה באופן לא ממאיר. הערמונית ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ומקיפה את השופכה (הצינור דרכו עובר השתן). כאשר הערמונית גדלה מעבר למידותיה הסטנדרטיות, היא עלולה ללחוץ על השופכה ולהפריע לזרימת השתן. הסיבה המדויקת להתפתחות BPH אינה ידועה לחלוטין, אך מחקרים מצביעים על כך שהיא קשורה לשינויים הורמונליים המתרחשים עם הגיל, במיוחד בהקשר של הורמון הטסטוסטרון והנגזרת שלו, דיהידרו-טסטוסטרון (DHT). גורמים נוספים שעשויים להשפיע על התפתחות BPH כוללים גנטיקה, אורח חיים ותזונה שאינה מאוזנת.
ראוי לציין כי חומרת התסמינים אינה, בהכרח, עומדת בקורלציה ישירה ומדויקת לגודלה של הערמונית, כך, שלעיתים, גברים עם ערמונית מוגדלת מעט עלולים לחוות את התסמינים ברמתם החמורה, בעוד שאחרים, אצלם קיימת הגדלה משמעותית בערמונית, עשויים לחוות את התסמינים בחומרה פחותה בהרבה.
התסמינים הבולטים והסימנים המוקדמים של BPH
זיהוי מוקדם של תסמיני הערמונית המוגדלת חיוני לטיפול יעיל ומניעת סיבוכים. התסמינים העיקריים של מצב זה כוללים:
- תכיפות במתן שתן, במיוחד בשעות הלילה (Nocturia – נוקטוריה)
- קושי בתחילת מתן השתן
- זרם שתן חלש או מקוטע
- טפטוף בסוף ההשתנה
- תחושה של ריקון חלקי בלבד של שלפוחית השתן
במקרים המתקדמים יותר, עלולים להופיע סיבוכים (כדוגמת זיהומים בדרכי השתן, אצירת שתן חריפה, או אבנים בשלפוחית השתן). חשוב לציין כי תסמינים אלה מתפתחים בהדרגה ולאורך זמן, ולכן, מומלץ לשים לב לשינויים בהרגלי ההשתנה ולפנות לאורולוג מומחה בהקדם, במידה ומזהים אחד או יותר מהתסמינים הללו.
זיהוי מוקדם יאפשר התערבות מהירה ויעילה יותר, הוא אף עשוי להיות מסוגל למנוע החמרת המצב והתפתחותם של סיבוכים נוספים.
אבחון BPH
אבחון מדויק של BPH מתבסס על מספר בדיקות ושיטות מתקדמות:
- בדיקה גופנית: כוללת בדיקה רקטלית דיגיטלית (DRE) להערכת גודלה וצורתה של בלוטת הערמונית.
- מילוי שאלון IPSS (ר"ת של International Prostate Symptom Score): שאלון המשמש להערכת חומרת התסמינים והשפעתם על איכות חיי המטופל.
- בדיקות דם: בדיקת PSA (אנטיגן ספציפי לערמונית) לשלילת סרטן הערמונית ולבדיקת תפקודי כליה.
- בדיקת שתן: לשלילת זיהום או דם בשתן
- אורופלומטריה: מדידת קצב זרימת השתן.
- בדיקת שארית השתן: הערכת כמות השתן הנותרת בשלפוחית לאחר ההשתנה.
- אולטרסאונד: להערכת גודל הערמונית ומבנה מערכת השתן.
- ציסטוסקופיה: בדיקה פנימית של השופכה ושלפוחית השתן באמצעות מצלמה זעירה.
שילוב בין בדיקות אלו יאפשר לאורולוג המומחה אבחון מדויק של מצב הערמונית ותכנון הטיפול כשהוא מותאם אישית למטופל.
הטיפול בערמונית מוגדלת: ממעקב ועד לניתוחים זעיר-פולשניים
הטיפול בערמונית מוגדלת מותאם לחומרת התסמינים ולהעדפות המטופל. האפשרויות העומדות בפני המטופל כיום כוללות:
- מעקב פעיל: מתאים למקרים קלים וכולל שינויי אורח החיים ומעקב רפואי בתדירות המוכתבת על ידי הרופא המטפל.
- טיפול תרופתי: במקרים בהם שינוי אורח החיים לא הפיק את התוצאות המצופות, ייכנס לתמונה הטיפול התרופתי, שאותו ניתן לחלק למס' קבוצות עיקריות:
- תרופות חוסמות אלפא – תרופות מסוג זה מרפות את השרירים הממוקמים בצווארו של כיס השתן ומסייעות בהקלה על התסמינים כגון זרם שתן חלש.
- תרופות מעכבות 5-אלפא רדוקטאז – תרופות אלו גורמות לירידה ברמות ההרכב הפעיל של טסטוסטרון ומצמצמות את הערמונית. טיפול תרופתי זה מתאים לגברים למשקל הערמונית שלהם עולה על 40 גר' והתסמינים מהם הם סובלים הם ברמות חומרה בינונית עד גבוהה.
- תרופות אנטיכולינרגיות – תרופות המרפות את שרירי השלפוחית, ומתאימות, בעיקר למטופלים המתמודדים עם תסמינים הקשורים לאגירת שתן.
- אגוניסט לקולטני בטא – 3 – אף תרופות אלו, בדומה לתרופות אנטיכולינרגיות, יוצרות הרפיה בשלפוחית השתן, אולם בדרך שונה מהן.
בהחלט ייתכן כי יומלץ על טיפול המשלב מספר תרופות, בהתאם לגודלה של הערמונית, גיל המטופל, חומרת התסמינים וקריטריונים נוספים.
- הליכים כירורגיים:
TURP (TransUrethral Resection of the Prostate)
ה-TURP נחשב להליך הכירורגי הסטנדרטי בערמונית מוגדלת. בהליך זה, מוחדר מכשיר הנקרא רזקטוסקופ דרך השופכה, ובאמצעות לולאת חוט המחוממת בזרם חשמלי, מוסרת רקמת הערמונית החוסמת את זרימת השתן. ההליך מבוצע בהרדמה אזורית או כללית ומצריך אשפוז של יום עד שלושה ימים.
- טיפולים זעיר-פולשניים:
- TUMT ((TransUrethral Microwave Therapy
הליך זעיר-פולשני שבמהלכו מוחדרת "אנטנה" קטנה דרך השופכה אל הערמונית, המשחררת אנרגיית מיקרוגל שמחממת ומשמידה את רקמת הערמונית העודפת, ובכך – משפרת את זרימת השתן. הליך זה מבוצע בהרדמה מקומית ומתאים בעיקר למטופלים עם ערמוניות קטנות עד בינוניות.
- TUNA (TransUrethral Needle Ablation)
טיפול תרמי המשתמש בזרם חשמלי המועבר באמצעות מחט לעומק הערמונית. הטיפול יוצר אזור של נמק קרישתי ברקמת הערמונית ומבוצע ללא צורך בהרדמה כללית.
ההבדלים העיקריים בין TURP ל HOLEP
1 . ב TURP כורתים את הערמונית ע"י חיתוך של מספר רב של חתכים קטנים (בדומה לקילוף תפוח אדמה), בעוד שב HOLEP מפרידים את הערמונית בשלמותה או בשני חלקים . מניידים את הריקמה שנכרתה לשלפוחית ואז בעזרת מכשיר הנקרא מורסלטור נוגעים בערמונית עד שכל הריקמה מוסרת.
2 . אנרגיה – ב TURP משתמשים באנרגיה חשמלית בעוד שב HOLEP באנרגיית לייזר.
מקובל כיום שערמוניות קטנות יותר מבוצעות בשיטת TURP בעוד שערמוניות גדולות בעזרת HOLEP אך אין לכך קוים מנחים ברורים ויכול להיות מקרים שניתן לבצע TURP ו HOLEP באותה מידת הצלחה
לסיכום
ניהול יעיל של BPH מחייב גישה הוליסטית המשלבת אורח חיים בריא, מעקב רפואי קבוע וטיפול מותאם אישית. ושוב, נחזור ונדגיש כי לזיהוי מוקדם של התסמינים ולפנייה מהירה לקבלת ייעוץ אצל אורולוג מומחה ישנה משמעות מכרעת בהצלחת הטיפול ובהשבת איכות החיים למטופל.
צרו קשר
פרופ' עמוס נאמן
אורולוג פרטי מומחה ומנתח בכיר מנהל מחלקה אורולוגיה בביה"ח מאיר
אורולוג פרטי, מומחה בכירורגיה אורולוגית ומנהל מחלקת אורולוגיה בבית החולים מאיר בכפר סבא.
אבנים בדרכי השתן נחשבו בעבר לנחלתם של המבוגרים. בעשורים האחרונים פורסמו סדרות רפואיות רבות המוכיחות שאבני כליה לא נדירות בשנים הראשונות לחיים; כיום מקובל לחשוב
רפלוקס הוא ליקוי אורולוגי שבגללו השתן יכול לחזור לאחור ולהגיע לכליות. אם יש זיהום בשתן, עלול להיגרם נזק לכליות. כל מה שרציתם לדעת על רפלוקס
סרטן שלפוחית השתן נפוץ בקרב נשים וגברים כאחד. אבחון בשלבים מוקדמים של המחלה, היצמדות למעקב נכון וטיפול מונע נגד התקדמות הגידול והישנותו מאפשרים אורך חיים
